יום הכיפורים

יום הכיפורים (מכונה בלשון הדיבור יום כיפור או בקצרה כיפור) הוא חג מקראי ואחד ממועדי ישראל. יום זה נחשב ביהדות ליום הקדוש ביותר בלוח השנה העברי, אם כי על פי ההלכה העונש על חילול יום זה פחות מהעונש על חילול שבת.
יום הכיפורים חל בעשרה בתשרי ובמוקדו עומדות התשובה והסליחה, ועל פי ציווי התורה נדרש להתענות בו. חז"ל מפרשים במשנה‏‏ את מהות העינוי הכולל חמישה איסורים: אכילה ושתייה, סיכה (סיכת הגוף בשמן), רחיצה, נעילת הסנדל (נעילת נעל עור) ותשמיש המיטה (קיום יחסי אישות). זהו הצום היחיד שאינו נדחה מפני השבת.
במקרא מכונה "שבת שבתון", ובמשנה יום טוב. על פי חז"ל ביום כיפור לאחר שמשה רבנו שהה בהר סיני 40 יום, שהחלו מראש חודש אלול, נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל, ומשה ירד מסיני עם הלוחות השניים[4]


טיבו של יום כיפור

על מטרתו של יום הכיפורים נכתב בתורה [5]:
"וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ."
הרמב"ם בהתאם מגדיר את יום כיפור כ"זמן תשובה":
"יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכול, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבין הכול לעשות תשובה ולהתוודות, ביום הכיפורים."[6].
לא ברור מה היה טיבו של יום הכיפורים בתקופות קדומות, והחוקרים חלוקים מתי נוסד החג. יש המחלקים בין הצום (שאינו מוזכר במקרא מחוץ לתורה) לבין יום הטיהור של המקדש. במגילת המקדש, יום הכיפורים נתפס כיום של טיהור המקדש, אך במקורות חז"ל יום הכיפורים מופיע גם כיום של חניכת המקדש והכהן הגדול.
תשובה וכפרת חטאים
רעיון התשובה מוזכר בתורה במספר מקומות, וספרי הנביאים מרחיבים עליו בפסוקים אין־מספר. יום הכיפורים על פי תפיסת חז"ל הוא היום המרכזי לסליחה, למחילה ולטהרה, שבו האל מוחל וסולח לעוונות עמו ישראל. כיון שלהלכה אין מחילה ללא תשובה, מוקדש יום זה להתנקות ולהשתחררות מחטאים ומקיבעונות שליליים וכדי לקדם את תחילת השנה החדשה עם מצפון נקי וראש שקט.
על פי חלק מהדעות בחז"ל, יום הכיפורים מאופיין באווירה טהורה, שמכוחה לטהר את האדם, גם מבלי שהאדם ישוב בתשובה. "עיצומו של יום מכפר". לכל הדעות, אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו אלא אם כן ביקש את מחילת חברו‏‏[7].
הוגים רבים דנו בשאלה הגדולה של התשובה, כיצד מעשה החטא שהאדם עשה יכול להתבטל ולהתפוגג כלא היה, אף שהדבר כבר נעשה, ולעתים אף יש לו תוצאות ורישומים בעולם, אך ברור הוא שרעיון התשובה הוא רעיון יסודי ביהדות, הכרוך עם חג זה.
קדושת היום
יום הכיפורים מכונה רבות, גם בפי רבנים, "היום הקדוש ביותר" בשנה , זאת על סמך ההדגשה הרבה של מאפייני הקדושה של האל בתפילות היום והקדושה שבהתנתקות מהוויות העולם באיסור המלאכה ובצום. עם זאת, ישנם המדגישים כי השבת קדושה מיום הכיפורים, על סמך האמירה בתפילת שבת: "וקידשתו מכל הימים" ובהתאם לכך שעונש חילול שבת חמור מעונש חילול יום הכיפורים, ומספר העולים לתורה בשבת גדול מביום הכיפורים. הרב עדין אבן ישרא] טוען שמבחינת ההלכה אכן השבת קדושה מיום הכיפורים, אולם מבחינות אחרות יום הכיפורים הוא היום הקדוש ביותר.
יום הכיפורים בזמן המקדש


ערך מורחב – יום הכיפורים בבית המקדש
אופיו הקדום של החג נסוב ברובו סביב העבודה בבית המקדש. למעשה, במקרא מוצג יום זה כיום שבו מכפרים על המקדש מטומאות בני ישראל, ונראה כי כפרתם של בני ישראל נועדה "לנקות" אותם כדי לאפשר את המציאות שבה שוכנת נוכחות אלוהית תמידית בתוך עם שמטבע הדברים חוטא ["וכיפר... וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתוך טומאותם" (ויקרא טז ט"ז)].
ביום זה היה מונהג במקדש סדר יום מיוחד, שעיקרו היה התרת כניסתו של הכהן הגדול, שהותרה פעם אחת בלבד בשנה - אל תוך קודש הקודשים, המקום המקודש ביותר במקדש, שאליו נאסרה כניסת מבקרים בכל ימות השנה. עבודת יום הכיפורים כוללת הקרבת קורבנות מיוחדים: מוקרב פר לחטאת ואיל לעולה, ומובאים שני שעירים שעליהם נערך גורל - שעיר אחד משולח לעזאזל ושעיר אחד מוקרב. את דם הפר ודם השעיר מזים לפני ארון הברית בקודש הקודשים ועל הפרוכת בהיכל. על הקרבנות מתוודה הכהן הגדול על עוונותיו, עוונות אחיו הכהנים, ועל עוונות עם ישראל.


שילוח השעיר לעזאזל
כן כוללת העבודה הקטרת קטורת, שנעשית בקודש הקודשים. ביציאתו משם מתפלל הכהן תפילה קצרה על עם ישראל. הקטרת הקטורת ביום הכיפורים היוותה סלע מחלוקת בימי בית שני בין הפרושים והצדוקים, כאשר הצדוקים טענו שיש להקטיר את הקטורת קודם הכניסה לקודש הקודשים, כדי להיכנס לשם מלווים בענן, ואילו הפרושים טענו שיש להקטיר אותה רק בפנים. יש הקושרים ויכוח לכאורה טכני זה עם אמירות מהותיות, כגון השאלה האם יש לפנות אל האל בדעה צלולה או בערפל מיסטי, וכו'.
עבודת כהן גדול המיוחדת ליום הכיפורים נעשית בבגדי לבן - ארבעה בגדים פשוטים מבד, השונים מבגדיו הרגילים של הכהן הגדול, בגדי זהב, הכוללים ארבעה בגדים נוספים ומפוארים, שבו הוא עובד גם ביום זה את העבודות הרגילות. נראה שבגדי הלבן מסמלים עמידה של התבטלות בפני האלוהים, כהתאמה ליום זה של טהרה וכפרה, לעומת הפאר הרגיל שיש בעבודת מלך מלכי המלכים.
הכהן הגדול היה עורך את כל עבודות היום (כולל העבודות הרגילות). בין עבודה רגילה לעבודה המיוחדת ליום הכיפורים, הוא היה טובל במקוה ומחליף את בגדיו. בנוסף, הכנות רבות היו נערכות לפני יום הכיפורים (ביניהם, היה פורש מאשתו שבעה ימים קודם לכן) על מנת שיבוא מוכן כדבעי אל עבודת יום זה, במיוחד הקטרת הקטורת שנחשבת כ"עבודה קשה שבמקדש".
מנהגים בזמן המקדש
חיפוש בת זוג - בימי המשנה נהוג היה ביום זה ובט"ו באב, לחפש בנות זוג במחולות הכרמים, כפי שנאמר במשנה "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות... וחולות בכרמים... מי שאין לו אשה נפנה לשם". ויש שנותנים טעם, מפני שביום הזה האדם נקי וטהור ושמח יותר, על כן ראוי הוא ביותר לחפש בו בת זוג. יש אומרים שזאת גם הסיבה שקוראים בתורה ביום הכיפורים בתפילת המנחה את "פרשת אחרי מות", המפרשת עם מי אסור להתחתן.
מצוות, מנהגים וסממני היום בימינו

ליום הכיפורים מספר מאפיינים: איסורים: צום (איסור אכילה ושתיה), איסור מלאכה (כמו בשבת), איסור נעילת נעלי עור, איסור רחיצה, איסור סיכת הגוף ואיסור על קיום יחסי מין. מצוות: חשבון נפש, סעודה מפסקת, חזרה בתשובה